האבטלה בראייה אחרת

לפני כשבועיים שודרה כתבה בתוכנית החדשה של מיקי חיימוביץ המערכת

הכתבה תיארה מצב עגום של אנשים בני 40 ומעלה,אנשים מוכשרים ללא ספק,בעלי ידע,כשרון,מקצועיות ויכולת להוביל

אנשים ותהליכים בחברות גדולות,הכתבה תיארה את מצבם הלא פשוט,מהרבה בחינות

הסיטואציה הלא קלה להתעורר לימים רבים של ביטול וחוסר מעש,חוסר מוטיבציה להתעורר בבוקר לבצע מטלות יומיומיות,האינטראקציה עם המשפחה והילדים המשפחה הסובבת,החברים

האתגרים הכלכליים שעומדים בפניהם לאור העובדה שהמשכורת הקבועה נפסקה,התמודדות עם מצב חדש ומשתנה,להבין שמצבם בשוק השתנה,העולם שייך לצעירים,הם הפכו לכמעט לא רלוונטים,

מגיעים למצב בלתי נסבל של חוסר אמונה בעצמם ובחיים בעתיד.

האמת,שחשתי רגשות מאוד מעורבים ביחס לכתבה,גם כי חשתי סימפטתיה רבה למצבם ,חשתי גם צער על חוסר האמונה שלהם בעצמם,על חוסר הקליטה שלהם עצמם את המסרים האמיתיים שהחיים מנסים לשדר להם וגם חשתי כעס על התיאור של חלק מהאנשים בכתבה שתיארו את מצבם בלא פחות כאנשים שנמצאים במעמד העוני.

אז כל זה דורש הסבר,

גיליתי סימפטיה למצבם כי גם אני הייתי במקום הזה,להיות במקום בטוח כביכול של עבודה בארגון גדול ויציב,משכורת קבועה,מעמד,רכב,סטטוס וכל הדברים הנלווים לתואר של עובד חברה

.

ובדיוק קורה הבלתי צפוי-חבל הטבור ניתק,אתה מוצא את עצמך מבולבל מאוד,איך זה קרה לי,למה זה מגיע לי? קשה להפנים את גודל המכה למרות שהודיעו לך כבר חודש מראש שהפיטורין הולכים להגיע אבל אתה בוחר להפנים,כי זה הטבע האנושי להדחיק דברים לא נעימים.

החודשים עוברים ועבודה אין,החובות תופחים,האשה לוחצת,הבנק מתקשר והחוסר אונים בולט,

קשה שלא להזדהות עם מצב חדש לכאורה לא נעים ואני מדגיש את הלכאורה שתכף אני אסביר אותו  

כי יש דברים שדורשים מענה מיידי ולא תמיד יש בידינו המענה שאנחנו רצינו לספק,

והמצב הבלתי הסבל הזה יוצר פער והפער הזה גורם לנו לתסכול ולכעס וכעס לא משרת שום דבר,כעס לשכעצמו הוא תכונה לא חיובית ולא שלילית אלא בהתאם להקשר,ובהקשר הזה הכעס לא מוביל לדברים טובים,כי אתה מפנה אותו את הכעס לאנשים האהובים עליך שלא אשמים במצב והתסכול הוא עמוק יותר,כי אתה מוצא את עצמך בודד במערכה,כי באמת אף אחד לא מבין אותך,ובעצם אתה גם לא מבין אותם,

נוצר דו-שיח של חירשים,חילופי מהלומות מילוליות ובוספו של דבר יום קרב לא פשוט עובר על המשפחה כולה וכולם מסיימים אותו בבכייה חרישית והכרית סופגת את הדמעות.

תשמעו,אני רוצה להבהיר משהו שאולי לא היה מובן עד עכשיו וכדאי שיהיה ברור,

החיים הם לא תוכנית כבקשתך,יש לנו יכולת מועטה לשלוט על אירועים שלא בשליטתינו,

אנחנו אורחים בעולם הזה,הגענו לעולם הזה בלי כלום ונעזוב בלי כלום,

הרכוש שאנחנו צוברים ונאחזים בו אין לנו שום אחיזה אמיתית עליו,וזה כולל גם מעמד,סטטוס ואפילו בני אדם שאנחנו נקשרים אליהם,

הטעות שלנו כבני אדם היא שלא הבנו נכון את תכלית החיים האמיתית ואנחנו בנינו לעצמינו לאורך השנים השקפת חיים ילדותית שמתבססת על הכאן ועכשיו,על הנאות,חומרנות,התרכזות בעצמיות שלנו,

וכאשר נוצרת סיטואציה שמפרקת את התזה שלנו שבנינו,הדבר יוצר תהום פעורה,כי קשה לנו לקבל את התפיסה שהחיים זימנו לנו אחרת מכל מה שייחלנו ובנינו לאורך השנים.

החיים הם הזדמנות לצמיחה אישית,מקום לגדול,להתפתח,לצאת מהאני העצמי שלנו,להפוך לאדם גדול שפועל בעולם,פועל להפוך אותו למקום טוב יותר,עבורו,עבור המשפחה,עבור הזולת ,עבור החברה ועבור העולם כולו,בכל אדם מסתתרת גדולה והמטרה הגדולה של החיים היא לחשוף את הגדולה הזו,להפוך אותנו למי שאנחנו אמורים להיות באמת,אבל אנחנו מסרבים לקבל את השיעורים הללו כי הם כואבים לנו ולא פשוטים,הסבל לא קל אבל הוא משרת אותנו היטב,אם נבין את המטרה הגדולה של הסבל אנחנו נקבל אותו באהבה ונשמח וכל עוד שנמשיך להדוף את השיעורים הסבל שלנו רק יגבר והשיעורים ימשיכו לחזור על עצמם כי אלה החיים וזו המטרה שלהם.

בורא עולם עוטף אותנו במתנות רבות כל כך ומנסה לכוון אותנו אל עבר התכלית שייעד עבורינו,

בתחילה הוא שולח לנו מסרים קלים כי הוא מאמין סומך עלינו שנבין אותם,אבל טבע האדם הוא להתעלם מהם,לכן בורא עולם שרוצה בטובתינו ושלא נפספס את ההזדמנות היקרה שהוא העניק לנו בכך שאנו חיים את החיים הללו,שולח לנו שיעורים נוספים שהם לא תמיד קלים,שיעורים שמאלצים אותנו לחרוג מגבול הנוחות שלנו,כי רק דברים שגורמים לנו אי נוחות גורמים לנו לצאת מאיזור הנוחות.

בורא עולם בעצם פונה לכל אחד מאיתנו ולכל אחד מהאנשים בכתבה ואומר להם,הגעתם לגיל מסויים כבר לגיל שהוא פחות או יותר אמצע החיים,ושואל אותם,מתי תתעוררו לתכלית שאליה נשלחתם לעולם?

ולכן מכיון שלא התעוררתם,אילצתם אותי לבצע מהלך שידרוש מכם לבצע חשיבה מחודשת,

להבין שלא הכל מובן מאליו,הבית,המשפחה,הבריאות,היכולת לראות,לשמוע מוזיקה,לחוות חוויות

מתי פעם איפשרתם לעצמכם לחשוב בצורה עצמאית,לחשוב מה אתם באמת רוצים לעשות,מתי השקעתם זמן בבני הזוג שלכם,מתי יצא לכם להכיר באמת את ילדיכם,מתי חשבתם על הזולת,מתי התעניינתם ביהדות,

הזמן הפנוי הזה שבורא עולם מספק נועד בשבילנו,לעבור את התהליך הזה,ללמוד ולעשות את כל הדברים הללו,להתחבר אל האני האמיתי שלנו,ואני לא מדבר על רוחניות נטו,אלא על החיים באמת,

לאן אנחנו רוצים להוביל את החיים שלנו,היכן הערכים?

וכאן גם אני רוצה לחבר את נושא הכעס שלי כלפי חלק מהאנשים בכתבה שמתארים את מצבם שקרוב למעמד העוני,עם כל הסימפטיה למצבם,ישנם אנשים שאיבדו פרופורציות,הם גרים בבית חדש חם ומוגן,עטופים במיטב הדברים החומריים,הם לא הולכים לישון על בטן ריקה,כאשר ישנם אנשים רבים במדינת ישראל שלא זוכים לעשירית ממה שהאנשים הללו זכו,ישנם אנשים שישנים בחדרים מעופשים בקור מקפיא בלי שום אמצעי חימום,בלי ארוחה חמה בלי משפחה שסובבת אותם אנשים שקופים שלאף אחד לא אכפת מהם וזה באמת עצוב,ואותם אנשים במקום לומר דברים שהם לא נכונים מעקרם אף על פי שכרגע מצבם לא ברור,עדיין בורא עולם מפרנס אותם ומלביש אותם ומגן עליהם והתגובה שלהם צריכה להיות תגובה של הכרת תודה,תגובה ממקום שלא מגיע לי שום דבר ובורא עולם בעל החסד מגלה כלפיהם רחמנות גדולה ומשפיע עליהם שפע ושפע גדול שחלק גדול מהאנשים שחיים באמת במעמד העוני לא זוכים לו,

אפשר לפתח את הנושא עוד רבות אבל אני רוצה להתמקד בדבר החשוב של המסר שעלה מין הכתבה,

הכתבה העבירה מסר שמדובר בתופעה קשה בחברה הישראלית,אבטלה גואה של אנשים מוכשרים ובלי משפחות,ואני מכאן רוצה להעביר מסר של אמונה גדולה והזדמנות אדירה כלפי אנשים רבים שמזוהים עם הכתבה,קיבלנו הזדמנות,הזדמנות אדירה לגלות אמונה,כיצד בורא עולם מעניק לנו שפע גדול גם במצבים קשים ומלמד אותנו להבין את החיים האמיתיים ונותן לנו הזדמנות להשתחרר מכבלי העבודה ולנסות לגלות מי אנחנו באמת ולהפוך לבני חורין אמיתיים.

זמן רב שאני חושב לכתוב את הבלוג הזה,ראשית אקדים ואומר שאני לא מייצג אף מפלגה,ארגון כלשהו

אני גם לא משתייך למגזר זה או אחר,אני אדם רגיל, יהודי מאמין,בשנים האחרונות עברתי תהליך מורכב

תהליך שבו התוודעתי לעצמי ולסביבה,יש לי תובנות רבות והשקפה על המציאות מתוך הזוית האמונית

פרספקטיבה שבה אני רואה כיצד בורא העולם מנהל את המציאות,המציאות היא מורכבת ורווית קשיים

אך באמת ובתמים הכל נעשה לטובת הפרט והכלל,לא תמיד רואים זאת באופן ישיר,ותוך כדי הסיטואציה קשה להבין לעומק את מהלך העניינים והמסר המרכזי שעלינו להפנים מתוך המציאות שנכפתה עלינו,

וגם...התקשורת שהיא מגמתית בצורה מחרידה ולא תמיד מציגה את העובדות לאשורן,צובעת את המציאות בצבעים כהים,למעשה היא כלי שרת בעבור ספקולנטים ומקבלי החלטות שונים ע"מ להמשיך לשלוט בנו האנשים הקטנים,המטרה שלי בכתיבה הזו,היא להציג פן אחר,שונה,אמוני,אמיתי ככל שניתן ע"מ לתת פרספקטיבה נכונה ופרופרציונלית על המציאות,לאפשר לכם לא לקבל את המובן מאליו,לראות דברים שלא הצלחתם לבחון עד כה,ולהציג את המציאות האמיתית שתעזור לנו לשנות ולו במעט את חיינו הפרטיים,את היחס שלנו למשפחה ולסביבה ואפילו להוביל מהלך שישנה את חיי כלל האומה ובתקווה את העולם כולו,

לכולנו יש דעות  מוקדמות והדעת האישית כיצד דברים צריכים להתנהל,הכלל הראשון שאני מציע לכם היא להשתדל לשים בצד עד כמה שניתן את המשקפיים שחשבתם עד עכשיו ולנסות להביט אל המציאות מתוך משקפיים אחרות ולהבין שלא תמיד אנחנו יודעים באמת כיצד המציאות מתנהלת וכיצד היא צריכה להתנהל